לביטוח בע"מ נ' בע"מ

פסק דין

לפניי תביעת שיבוב, שעניינה תאונת דרכים שאירעה ביום 21.10.10 בין רכב מבוטח התובעת ורכב מבוטח הנתבעת.

אין מחלוקת בין הצדדים כי התאונה אירעה בנסיבות כדלקמן:

רכב התובעת נסע אחרי רכב הנתבעת בכביש דו סטרי, שבו נתיב נסיעה אחד לכל כיוון, כאשר בין הנתיבים מצוי אי תנועה. בשלב מסוים, נעצר רכב הנתבעת בסמוך לאי התנועה, מתוך מטרה לבצע פניית פרסה. נהגת התובעת לא הספיקה לעצור ופגעה ברכב הנתבעת מאחור.

לרכב התובעת נגרם נזק בחלק השמאלי של קדמת הרכב ולרכב הנתבעת נגרם נזק לחלק השמאלי של אחורי הרכב.

אין מחלוקת בין הצדדים כי במקום בו אירעה התאונה לא היה מוצב תמרור האוסר על פניית פרסה וכי על נתיב הנסיעה היה מסומן חץ המורה על נסיעה בכוון ישר בלבד.

השאלה שבמחלוקת בין הצדדים היא, האם מותר לבצע פניית פרסה במקום בו לא מוצב תמרור האוסר על פניית פרסה ועל הכביש מופיע חץ המורה על נסיעה ישרה בלבד.

לטענת התובעת, הנתבעת ביצעה פניית פרסה במקום אסור שכן בכביש סימון המאפשר נסיעה ישר בלבד ובשל כך, האחריות לקרות התאונה מוטלת על הנתבעת.

הנתבעת טוענת, כי בהיעדר תמרור האוסר ביצוע פנית פרסה, הרי שביצועה מותר ועל כן, האחריות מוטלת על נהגת התובעת, אשר לא שמרה מרחק מרכב הנתבעת ופגעה ברכב הנתבעת מאחור.

4.המסגרת הנורמטיבית הרלוונטית לשאלה זו מצויה בתקנות 44(ב) ו 36(ד) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה") ולהלן לשונן:

תקנה 44(ב):

"(ב) בכפוף לאמור בתקנת משנה (א), מותר לפנות פניית פרסה לשמאל מנתיב לפניה שמאלה ומכל נתיב אחר שלא הוצב בו תמרור או סימון האוסר פניית פרסה."

יושם לב, כי תקנה 44(ב) אינה הוראת איסור ומנוסחת דווקא על דרך החיוב: "מותר

לפנות פניית פרסה...".

תקנה 36(ד):

"36(ד) בכביש המחולק לנתיבים שבהם סומנו חצים המובילים לצומת, לא ייכנס הנהג לצומת, לא יעבור בו ולא יצא ממנו אלא בכיוון חץ שסומן בנתיב שממנו נכנס לצומת; לעניין תקנת משנה זו, "צומת" – לרבות מפגש עם כביש אחר."

5. בתי המשפט בישראל חלוקים בשאלה האם מותר לבצע פניית פרסה במקום בו מצוי סימון המורה על נסיעה ישר בלבד ואין תמרור האוסר על פניית פרסה. בפסיקה קיימות שתי גישות:

על פי הגישה הראשונה התשובה לשאלה הנ"ל היא חיובית. גישה זו עולה מע"פ (י-ם) 2432/00 מדינת ישראל נ' דרור בן דוד, אליו הפנה ב"כ הנתבעת. במקרה זה, בית משפט לענייני תעבורה ובית המשפט המחוזי, כערכאת הערעור, קבעו כי על מנת לאסור על ביצוע פניית פרסה חובה כי יהיה מוצב במקום תמרור המיוחד לאיסור פניית פרסה – תמרור ב-6. נקבע, כי תקנה 44(ב) מאפשרת פניית פרסה גם מנתיב שעל פניו אינו מיועד לפניה שמאלה, ובלבד שאין תמרור האוסר פניית פרסה (תמרור ב-6) ואילו תקנה 36(ד) אינה מתייחסת ישירות לעניין הפרסה אלא לפניה שמאלה ועל כן, האיסור הקבוע בה אינו שקול לאיסור לפנות פניית פרסה.

על פי הגישה השנייה - תמרור המורה על נסיעה ישרה בלבד מהווה אף הוא איסור לביצוע פניית פרסה, גם בהיעדרו של תמרור ב-6 האוסר פנייה שכזו.

גישה זו באה לידי ביטוי בע"פ (חיפה) 1362/04 מדינת ישראל נ' ברזל אמיר, תק-מח 2004 (2), 6780, שם קבע בית המשפט המחוזי (כב' הש' שיף) כי אין סתירה בין הוראת תקנה 44(ב) לבין תקנה 36(ד) לתקנות התעבורה. תקנה 44(ב) מתירה פניית פרסה מכל נתיב שבו לא הוצב תמרור או סימון האוסר פרסה. חזקה על המחוקק שאין הוא משחית מילותיו לריק ולפיכך התכוון שתמרור וגם סימון מהווים איסור לבצע פניית פרסה.